תגית: פלסטינים

Great Semitism – Avri Gilad

I have to admit, rampant anti-Semitism around the world, including in places Jews were almost never attacked in, such as in Australia, scared me at first glance.

I fear for my life, and for the life of my Jewish brothers and the lives of Israelis abroad. I'm afraid that our economy might be harmed soon on a scale we haven't seen before, and I also admit that I'm afraid from a reality in which we will not be able travel the world without disguising ourselves as well. I happen to like my trips to Europe every 2 or 3 years, and did not want to have to walk the earth like my ancestors did, hated and persecuted. I find it hard to accept that I better stay out of London from now on.

But I see that anti-Semitism is also a great opportunity.

First, a new and fresh wave of new immigrants is expected to come to Israel. We haven't had large numbers of new immigrants for many years, well established immigrants, educated people who could help us deepen the gap between us and the tribes that surrounds us in both the economical and quality factors.

But other than that,

There is a disgusting kind of talk going around among Western liberals, which is reflected in their biased media asking "Is there any justification for the State of Israel?".

The good thing with this question is that the very question is the answer to the question. If the Jews in every corner of the globe are attacked for their very Jewishness, even if they have no connection to Israel, and if Israel's Jews are attacked because they are Jews (The falls mask of the so-called Israeli-Palestinian conflict recently torn-off the true intentions of Hamas and other Islamo-psychos) then it is clear that there is no other solution to world Jews other than the State of Israel.

What do the liberals (walking hand in hand with radical Islam, which will gladly slaughtered one day) offer? Israel needs to be destroyed, it's citizens return to their countries of origin, and what's going to happen to them there? They will again fall prey to local Muslims, having to again fight for their mere lives, and with local population supporting the new version of the Nazis?

(UK banned Holocaust studies because it's "offensive to the the local Arabs).

In short, the sentence "a people that dwells alone and do not take into account none of the Gentiles" never really appealed to me. I always wanted to be a part of, I wanted to be a cosmopolitan.

But the antisemitism that waited beneath a thin layer of guilt and European manners, erupted in full force and a rare spectacle of hypocrisy and mendacity, and erased that fantasy.

It's time to realize that we are here for good, London waits for no one, and neither do Berlin.

Here in Israel is our home.

Here is where we need to do a thorough cleaning, make an effort to make it as livable as we can, invest in education, in the keeping of the law, and of justice for all citizens.

We need to understand that it's going to be very crowded but that's what we have.

Anti-Semitism will force us to create a model society.

Long live the anti-Semitism

אנטישמיות נהדרת

גל האנטישמיות המשתולל בכל העולם, כולל במקומות שלא ידעו תקיפות יהודים כמעט מעולם, כמו אוסטרליה, מפחיד אותי במבט ראשון. אני חושש לחיי אחי היהודים, לאחי הישראלים בגולה, חושש לכלכלה שלנו שעשויה להיות מוחרמת בקרוב בקנה מידה שלא ידענו כמותו, וגם מודה שחושש שלא נוכל לטייל בעולם בלי להסוות עצמנו היטב. אוהב גיחה לאירופה פעם בשנתיים שלוש ולא רוצה להסתובב על האדמה הזאת כמו אבותי, שנוא ונרדף. קשה לי לקבל את זה שאין לי יותר מה לחפש בלונדון לעולם.

אבל אני רואה באנטישמיות הזאת גם הזדמנות נהדרת. קודם כל לריענון אוכלוסיית ישראל בעולים חדשים ממדינות שלא קיבלנו מהן עולים כבר הרבה שנים, עולים מבוססים, משכילים, אנשים שיוכלו לעזור לנו להעמיק את הפער האיכותי והכלכלי משבטי האיזור בו אנחנו נטועים. זה ברור. אבל חוץ מזה, השיח המסריח שמסתובב עכשיו בחוגי הליברלים המערביים ומוצא ביטוי בכלי התקשורת המוטים שלהם הוא "האם יש הצדקה לקיום מדינת ישראל ?" . מה שטוב בשאלה הזאת הוא שעצם שאלת השאלה היא התשובה. אם היהודים בכל מקום על פני הגלובוס מותקפים על עצם יהדותם, גם אם אין להם שום קשר לישראל, ואם היהודים בישראל מותקפים כי הם יהודים ( מסיכת הסכסוך הישראלי פלסטינאי כבר נקרעה מזמן מעל פני כוונות החמאס ושאר האיסלמופאטים,) אז ברור שאין פתרון אחר ליהודי העולם חוץ ממדינת ישראל.

מה מציעים הליבראלים העושים יד אחת עם האיסלם הקיצוני שישחט אותם בבוא היום? שישראל תתפרק, שאזרחיה ישובו לארצות מוצאם, ומה שם? שם יפלו טרף למוסלמים המקומיים, שם יתחילו להלחם מחדש על חייהם כאשר האוכלוסיה המקומית מחזקת את הגרסא החדשה לנאצים ? (בבריטניה נאסרו לימודי השואה מחשש להרגזת הערבים המקומיים).

בקיצור, המשפט הזה, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב כלל" אף פעם לא עשה לי את זה. רציתי להיות חלק, רציתי להיות קוסמופוליטי. האנטישמיות שחיכתה מתחת לשכבה דקה של רגשות אשמה ונימוסים אירופיים התפרצה במלוא עוזה במחזה נדיר של צביעות ושקרנות, ומחקה את הפנטזיה הזאת.

זה הזמן להבין שאנחנו פה לתמיד, לונדון לא מחכה לאף אחד, גם לא ברלין. זה הבית, פה צריך לעשות ניקיון יסודי , להתאמץ מאד כדי להפוך אותו לבית ראוי למחיה, לתת בחינוך, בשמירה על החוק, בצדק לכל האזרחים, להבין שצפוף פה מאד אבל זה מה שיש לנו.
האנטישמיות תכריח אותנו להקים חברת מופת.
תחי האנטישמיות.

מודעות פרסומת

UN: When Palestinian Men Beat Their Wives, It’s Israel’s Fault

In her recent report to the U.N. Human Rights Council, High Commissioner for Human Rights Navi Pillay revives the bizarre charge, made by one of her colleagues in 2005, that when Palestinian men beat their wives, it’s Israel’s fault:

Violence against women 10/4/2014

Women in the Occupied Palestinian Territory face multiple layers of violence and discrimination. The analysis made by the Special Rapporteur on violence against women in 2005 remains valid. She found that the combination of decades of Israeli occupation, the use of force against Palestinians by Israel, the different forms of resistance used by Palestinians against such use of force and the patriarchy prevailing in Palestinian society expose women to a continuum of violence in all spheres of life.

The 2005 analysis invoked by Pillay was published in a report by Yakin Ertürk, then the UN Special Rapporteur on violence against women.

Why do Palestinian men beat their wives? The report tells us:

Women with husbands explained that the dire economic situation and the pressures of the occupation have made men more violent because they have lost their ability to provide and protect — two essential elements of manhood in a traditional patriarchal society. As men become stripped of their manhood, women become the shock absorbers of the crises as targets of domestic violence.

In other words: it’s Israel’s fault.

This dangerous theme of moral displacement pervades the report:

Security measures are directed at the entire Palestinian population; in this regard, women are subjected to violence emanating from these measures in similar ways to other members of the society. However, owing to the diverse ways in which occupation and patriarchy intersect, the direct and indirect impact of security measures tends to have specific and compounded consequences for women. In order to demonstrate this, I focus on four measures employed by the Israeli authorities…

By Navi Pillay regurgitating Erturk’s 2005 canard, the UN is once again telling Palestinian men that they have no moral agency, and bear little or no responsibility for their inhumane actions against women.

What the UN is doing, once again, is to displace moral responsibility and prime agency. Palestinian men are not primarily to blame for their violence against women, says the UN. Israel is.

האו"ם: כשגברים פלסטינים מכים את נשותיהם, זו אשמת ישראל.


בדו"ח האחרון שלה למועצת זכויות האדם, הנציבה העליונה לזכויות אדם נאבי פילאי החייתה האשמה מוזרה שהועלתה לראשונה בשנת 2005 על ידי קולגה שלה הטוענת כי כשגברים פלסטינים מכים את נשותיהם, זה באשמת ישראל:

אלימות נגד נשים

"נשים בשטחי פלסטין הכבושים עומדות בפני רבדים רבים של אלימות ואפליה. הניתוח, שפורסם בשנת 2005 על ידי הדווח המיוחד לנושא אלימות נגד נשים בשנת 2005, עודו תקף.  נמצא כי השילוב בין עשורים של כיבוש ישראלי, השימוש הישראלי בכוח נגד פלסטינים, התצורות השונות של התנגדות פלסטינית מול כוח זה והפריווילגיות הפטריאכליות בחברה הפלסטינית חושפות את הנשים לאלימות מתמשכת בכל תחומי החיים".

אותם טענות ישנות שהעלתה גברת פילאי פורסמו בשנת 2005 בדו"ח של יאקין ארטורק [Yakin Ertürk], אז הדווחית המיוחדת לאלימות נגד נשים.

 מדוע גברים פלסטינים מכים את נשותיהם? הדו"ח קבע כי:

"נשים נשואות מסבירות כי המצב הכלכלי הקשה לצד לחץ הכיבוש הפך את הגברים לאלימים יותר מפני שהם איבדו את יכולתם לפרנס ולהגן – שני אלמנטים מהותיים לגבריות בחברה מסורתית פטריאכלית. וכשגברים מופשטים מגבריותם, נשים הופכות להיות בולמות זעזועי המשבר כמטרות לאלימות בתוך המשפחה".

ובמילים אחרות: זו אשמת ישראל.

הרעיון המסוכן הזה של ההתקת המוסריות ממלא את הדו"ח:

"אמצעים ביטחוניים מופנים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בשלמותה; במובן הזה, נשים חשופות לאלימות הנובעת מאמצעים אלו באופן דומה לשאר האוכלוסייה. עם זאת, הודות לדרכים המגוונות בהן הכיבוש והפטריארכליות משתלבים, ההשפעות הישירות והבלתי ישירות של אמצעי הביטחון הן בעלות השלכות ממוקדות ומעמיקות על נשים. על מנת להמחיש זאת, אתמקד בארבעה אמצעים הננקטים על ידי הרשויות הישראליות…".

נאבי פילאי חוזרת על סיפורי הבדים של ארטורק משנת 2005, ופעם נוספת האו"ם אומר לגברים פלסטינים שהם פטורים מאחריות מוסרית, ושהם נושאים באחריות מועטה עד אפסית למעשיהם הלא אנושיים כלפי נשים.

מה שהאו"ם עושה, שוב, היא ההתקה של האחריות המוסרית. גברים פלסטינים אינם האשמים העיקרים באלימות שהם מבצעים בנשותיהם, אומר האו"ם – ישראל היא האשמה.

למה התחלתי לחבוש כיפה.

מאת של ריאן בלרוס. 29 ליולי 2014.

קודם כלֹ אל תתלהבו אני לא הולך להתגייר. יש שתי סיבות רציניות לכך:
1. אני מאמין בישו
2. אני באמת אוהב צ׳יזבורגר.

עם כל השאר יכולתי להסתדר, אולי גם שאין אינטרנט בשבת, לא יודע איך הייתי מסתדר עם זה. לכן למרות שיש לי אהדה אמתית וכבוד ליהודים, אני לא הולך להצטרף אליהם לבית הכנסת בקרוב.

בשבוע שעבר ארגנתי הפגנה בעד ישראל. עשיתי את זה משום שראיתי ווידאו שבו חברים שלי הותקפו, אחר כך ראיתי איך הראו אותם בצורה שלילית בכלי התקשורת. הווידאו הזה עזר לי להבין כמה שבירה אחדות החירות שלנו בקנדה. אני לא דברן גדול, אמנם אני יכול לדבר, אבל אני הטיפוס שעושה וכשאני רואה משהו שלא לרוחי, אני פועל כדי לשנות את זה.

גדלתי באלברטה הצפונית בקנדה, ושם גזענות היתה די נפוצה. למעשה, סבא שלי מצד אמי, היה יותר מקצת גזען נגד האינדיאנים (וזה מצחיק כי שתי הבנות שלו התחתנו עם אנדיאנים). פעם אחת הוא האשים אותי שגנבתי לו את כפתורי הרדיו שלו משנת 1977 ואמר, ’יודע אני שילדים אינדיאנים גנבו’ בזמנו, צחקתי וגם הבני דודים שלי צחקו, אבל רק עכשיו עם איבה מסוימת נזכר אני שלא היה שום הגיון למה שאגנוב את הכפתורים המטופשים שלו. לא היתה לי אפילו מכונית משלי ! ראיתי והתמודדתי עם גזענות גלויה וסמויה ברוב חיי הבוגרים אולי זאת הסיבה למה השבוע הרגשתי בסוף, שדי, נמאס לי.

התחלתי להבין שסוג מסוים של שנאה הוא מקובל, כאשר סוג אחר אסור. בפיסבוק בקבוצה אחת מיועדת ל’הפגנות של שלום’ אשה צעירה מורונית אמרה לי שהיהודים הם רעים, הם שולטים על הבנקים וכלי תקשורת, ולערבים אין אפילו מטוסים או טנקים. בהתחלה חשבתי שראיתי איזה YouTube רע. אלה הם הדברים שאני רואה בפיסבוק, שהם כל כך טיפשים שאני חסר יכולת לענות. אני תמיד בשוק שאף אחד לא אומר, ’זה טיפשי, מספיק לדבר דברימ אידיוטיים’.

כתבתי על שוויון מוסרי, על איך שזה לא אותו הדבר לענות על התקפה אקראית עם התקפה מדויקת, ושהקורבנות משתנים לא עומדים על אותו מישור.
אין אני יודע איך להגיד את זה יותר ברור שכשצד אחד אומר שהוא רוצה להשמיד עם שלם, ואחרי זה באופן קבוע מנסה להרוג אזרחים רגילים, זה פשוט לא אותו דבר כמו שהצבא של הצד השני עושה יותר מכל צבא אחר שבעולם כדי למנוע אובדן חיים של אזרחים רגילים, שזה נזק סביבתי, זה טרגי בשני מקרים שאנשים נהרגים, אבל צד אחד פשוט יותר אשם מבחינה מורלית מהצד השני. אבל משום מה כאשר מוסיפים יהודים למשוואה זאת, אנשים מאבדים את ההגיון שלהם. ’אוי היהודים באמת השיבו על ההתקפה!!!’ 200 איש נהרגו בעיראק, לאף אחד לא איכפת, 195 נהרגו בסוריה, לא, אני לא שם… למה? אתן לכם רמז: זה מתחרז עם ’היהודים לא עשו את זה’.

איכשהו זה נמלט מן ההיגיון של המוח של אנשים מסוימים, ואז במקום לאשים את האנשים שהם באמת אחראים על המלחמה הזאת, הם מאשימים את ישראל, משום שישראל כביכול היא יותר חזקה. ועכשיו אני רוצה שתעשו ניסיון אחד: תגשו לאיש הכי גדול שאתם רואים, תאימו עליו כמה פעמים ואחרי זה תרביצו לו כמה שחזק שאתם יכולים. אם הוא יסתכל עליכם כאילו לא מאמין , תרביצו לו עוד. עכשיו אם הוא עדיין הוא לא מרביץ חזרה, אני רוצה שמשיכו להרביץ לו שוב ושוב. ועכשיו כשהוא ירביץ לכם חזרה,רוצו להיתלונן במשטרה, ונראה מה המשטרה תגיד לכם.

ברוכים הבאים בלהיות ישראל. לא תענוג, נכון?

אחרי שצפיתי איך התגרו ביהודים, איך אמרו להם ללכת הביתה, מותקפים פשוט משום הם יהודים ואחרי שראיתי את היהודים מקבלים אגרופים כשהם מתהלכים ברחובות, החלטתי שלא רק אכתוב כמה מאמרים או אשתתף בכמה הפגנות. אני בהחלט אלך עם כיפה, "הקובע היהודי", שבעצם מזהה גברים יהודים דתיים. וזה לא משום שאני רוצה לגנוב את המסורת היהודית (מספיק אנשים עושים זאת), ולא בכדי לעליב אותם, אלא משום יש לי כבוד גדול למסורת שלהם ואני רוצה להראות את הסולידריות שלי איתם. ולמען האמת, משום שאני בספק שלהרבה מן הבני זונה׳ האלה יהיה אומץ, ביצים לגשת אלי ולהגיד לי משהו בפנים. ָאני לא באמת יהודי, אבל הבני זונות׳ האלה לא ידעו את זה. כל מה שהם יראו זה איש גדול עם הבעת פנים לא נחמדה חובש כיפה. אז או שהם יזוזו ויעזבו אותי או שיגידו לי משהו. ואם יגידו לי משהו הם ילמדו מהר שהביטוי האהוב של מרבין בלרוס "נדיבות רגילה היא יותר טובה מי אף שבור" היא האמתה הלא קיימת. וזה משום שלמען האמת, בשלב זה אינני כה סבלני כמו שהיתי פעם.
אחרי החלטתי מה שהחלטתי היום ואחרי שדיברתי עם חבר שלי על רכישת כיפה שזה לא כל כך פשוט כשיש לך ראש במידה XXL זאת אומרת 8 ו3/4 אינץ’ , משהו חיזק את ההחלטה שלי. מישהו באמת צעק עלי כשהיתי בדרך הביתה. אני היתי בחולצה של צה׳ל ואיזה בן זונה׳ צעק עלי: "רוצח עם, יהודי רוצח תינוקות אתה". כמובן כשאני הסתובבתי והתחלתי לחצות את הכביש, הוא מהר החליט שלברוח זאת היתה הברירה הכי נכונה בשבילו.
אין אני איזה גיבור שעשיתי את זה. אינני אפילו מתקרב למלך דנמרק. אני פשוט איש שלא אוהב בריונים אגרסייביים, אני עיף מאנשים שבאים לארץ שלי ומביאים אתם את הקנאות שלהם. אני חושב שמישהו צפוי להפתעה בלתי נעימה.
וזה למה החלטתי לחבוש כיפה.